ראיון עם הבמאי אריק בנאר
מאין בא לך הרעיון לפרויקט הזה?
סרט על החושים, זו הייתה נקודת המוצא שלי. קצת לשכוח את הצד הסיפורי. לעורר תחושות. אני תסריטאי, ואני מרבה לעבוד עם במאים אחרים, ולפעמים גם בסרטים משלי. אני כותב הרבה, בז'אנרים שונים ולמטרות שונות, אבל תמיד עם הרצון לספר סיפור. אולם כאן רציתי לעשות משהו שונה, משהו פחות רציונלי.
מסיבות משפחתיות, האוטיזם הוא נושא שהייתה לי היכרות מסוימת איתו. אשתי פסיכולוגית, והיא עבדה עם ילדים אוטיסטים. היא סיפרה לי אנקדוטות שמשכו את תשומת לבי. התחלתי לקרוא על הנושא. עד מהרה התברר לי שדמות של אדם הסובל מתסמונת אספרגר יוכל לאפשר לי לעבוד על הנושאים המעניינים אותי. דמות כזו נמצאת במצב של היפר-רגישות לעולם, וזה מה שאמור לאפיין במאי בעבודתו. ולכן, רציתי לבדוק אם אוכל לפענח את מבטו על העולם, או להעניק לו את מבטי, אוכל לנסות לגרום לתחושות שביקשתי להעביר.
כתיבת התסריט הייתה מורכבת במיוחד?
בתחילה נכנסתי למלכודת-השדים של כל תסריטאי: במהלך הכתיבה התחלתי לבנות סרט מתח. לדמות הזו מאפיינים כה יוצאי-דופן שבאופן טבעי נדרשת עלילה סבוכה. מהר מאוד אפשר להפוך אותה למעין גיבור-על. לבסוף הבנתי שזה לא תואם את התוכנית המקורית שלי. לכן התחלתי מאפס, תוך בניית הסרט בידיעה שיש כאן דמות שאינה מתפתחת. כלומר, בדיוק ההיפך מכל מה שממליצים כל ספרי ההדרכה לתסריטאים מתחילים. אין קשת התפתחות. הדמות היא כפי שהיא. בלוק, מקשה אחת. ומבטם של האחרים עליה הוא שישתנה, במיוחד מבטה של דמות אחת שאיתה יוכל הצופה להזדהות. כך הפכה המטרה לשינוי נקודת המבט של הצופה על הדמות המרכזית. שיבין אותה, ואפילו יקנא בה. השוני, שבתחילה נראה כפתולוגיה, יהפוך ליתרון. ועם מעט מזל, חדירתה של הדמות לנפלאות העולם תהפוך לקומוניקטיבית.
מרגע שזה היה ציר הכתיבה שלי, היה זה טבעי לבחור בסיפור אהבה.
האם ערכת תחקיר מעמיק?
קראתי עדויות רבות, ושוחחתי ארוכות עם פסיכולוגים כמו שנטל לרה-דווידסה, שהיא לדעתי אחד האנשים המרתקים ביותר שעבדו על הנושא. העברתי לה את מאפייני הדמות כפי שדמיינתי אותה. סיפרתי לה על הקשר החזק לטבע: רציתי שהגיבור שלי יהיה גאון במתמטיקה, אבל שיהיה מסוגל לעצור הכול כדי להתבונן בקרן שמש במשך שעות. שהרי אין דבר מהותי יותר, יפה יותר מזה. אנשים הלוקים בתסמונת אספרגר יכולים לסבול מקשיים בחברה, ולכן הם מפתחים מערכות פיצוי. אולם יש להם משהו יוצא-דופן: הם ניגשים ישר לעיקר. הצביעויות הקטנות של היומיום כלל אינן מובנות להם. הם אינם חובשים מסיכות. אין משחק חברתי. מבחינתם, שקר הוא בלתי אפשרי: הוא אינו אלא בזבוז זמן.
לאיזו תפיסה של האוטיזם הגעת באמצעות ההכנות לסרט?
הספקטרום האוטיסטי הוא רחב מאוד, ובשביל רוב האנשים הלוקים באוטיזם, פירוש הדבר הוא סבל. הסתגרות. הדמות שלי סובלת מתסמונת אספרגר, וזה כבר שונה. בכלל, הייתי אומר שיש רק מקרים פרטניים. אבל נראה לי חיוני להילחם ברעיון שהאוטיסטים הם חסרי-רגישות. נהפוך הוא, הם היפר-רגישים, הבונים להם מערכות הישרדות כדי שהמציאות תהיה נסבלת עבורם. וזה יכול להובילם עד למצבי הסתגרות מוחלטת. אנו רגילים, וכבר איננו רואים את המציאות כפי שהיא, אבל יש להודות שאנו חיים בעולם תוקפני מאוד.
זה גם מה שהסרט הזה מנסה לומר. הרגישות אינה פגם, וככל שהחושים מפותחים יותר, כך העולם הזה יכול להיראות מופלא... וגם אלים יותר.
ייחודו של הגיבור גורם ליחסי אהבה יוצאי-דופן.
מה שעניין אותי היה שיהיו שתי דמויות ראשיות שלא יוכלו לגעת זו בזו, ולבנות קשר אהבה מנקודה זו ואילך. בקומדיה רומנטית, טבעו של המכשול הוא המנוע לסיפור: מעמדות חברתיים, גזע, דת. בסרט הזה היה לי מכשול אדיר.
הייתי יכול לבחור לעשות קומדיה סנטימנטלית על-ידי הבאת הסובייקטיביות שלי, שכן מהות המכשול הכתיבה את סגנונו. קיוויתי שזה יוכל לעורר ארוטיקה מסוג שונה: שילוב של איפוק ושל רגישות-על. שהם לא יגעו זה בזה, אבל שהיא תתבונן בידיו, כי הוא יגע בכל השאר. הוא נוגע. הוא מלטף. כשסיימתי את כתיבת התסריט נזכרתי בסרט "איש הכוכבים" של ג'ון קרפנטר. חייזר שמגלה את העולם ואת האהבה, ותגובותיו הן אלה של ילד: נכונות, מדויקות וכנות. הדמות שלי היא ישרה, כנה, ישירה. אין לו עניין בכסף, והוא לעולם אינו משקר. הוא חייזר...
כיצד עיצבת את הדמויות הראשיות?
אצלו עניינה אותי ההיפר-רגישות: זהו יצור חדיר לעולם, במובן החיובי והשלילי כאחד. זה מה שאנו אמורים להיות כשאנו מפסיקים להגן על עצמנו. זה יכול להביא עימו יופי וכאב כאחד.
מול אותו גבר פגיע נזקקתי לאישה חזקה. עד מהרה החלטתי לבחור באלמנה שירשה דבר-מה שלא רצתה בו. יש לה קשיים עם ילדיה ועם עיסוקה, שאותו אינה אוהבת. ואולם, מעבר למימד הפתולוגי שלו, הגבר המפתיע הזה יפתור את בעיותיה, ובדרך גם משתנה מבטה עליו, תוך שהוא אינו משתנה אפילו במעט. זהו המבט נשי, כלומר, זה של הצופה, שמשתנה. היא הייתה חייבת להיות כמונו, כלואה במציאותי. בחרתי במקצועה (מגדלת עצי פרי) כי מרגע שביקשתי לדבר על הקשר עם הטבע ועם יפי העולם, נראה לי מעניין שתהיה לי דמות שאינה מסתדרת עם הטבע, דמות שסובלת ממנו. ביקשתי שבהתחלה יהיו לשניהם נקודות מבט הפוכות בנוגע לטבע.
כיצד עלתה בדעתך וירז'יני אפירה?
מרגע שהחלטתי על שחקן לא מוכר שיגלם את הדמות הגברית, נזקקתי לשחקנית מוכרת בשביל האישה, ובמיוחד משום שהיא הדמות שעימה אמור הצופה להזדהות. מישהי בעלת אמפתיה. מכיוון שפייר רגיש במיוחד ליופי העולם, האישה שבה הוא היה אמור להתאהב לא יכולה להיות מכוערת. אז מדוע שלא תהיה יפה? אבל היא גם הייתה צריכה להיות אמינה כשהיא נעולה מגפי גומי בסביבה כפרית. היו לי בראש שניים-שלושה שמות. פגשתי את וירז'יני, שאותה לא הכרתי. היה ברור שהיא מתאימה, כי יש בה צד מקורקע ושלם, התואם בדיוק את התפקיד. אני אוהב מאוד את האישה הזו. אפשר להיות יפה מאוד וקונקרטית מאוד בה-בעת!
ריאיון עם השחקנית וירז'יני אפירה
כיצד הגעת לפרויקט הזה?
אותי מעניין הבמאי, לפני הכול. לא הכרתי היטב את עבודתו של אריק בנאר, וראשית קראתי את התסריט. הוא מצא חן בעיניי כי היו בו דיאלוגים מיוחדים של הגיבור, כעין שפה ישירה, שבהתחלה אולי נראית כהשתעשעות ובה-בעת הפניית מבט שונה על העולם. זהו אדם שאינו נוטל חלק ביחסים ההיררכיים של החברה, אלא נמצא בסוג של אמת. בהמשך פגשתי את אריק. אהבתי את הדברים האינטימיים עליו שחשף התסריט, ואת הסיבה שבגללה הוא רצה לעשות דווקא את הסרט הזה בשלב ההוא של חייו. זהו אדם שכולו פילוסופיה, חוכמה והשכלה, ומה שהוא סיפר לי הראה לי שיש כאן משהו מדויק שרציתי להשתתף בו.
כיצד היית מתארת את הדמות שלך?
זכור לי שאריק אמר שמצא חן בעיניו הצד המקורקע והקונקרטי אצלי. לכן אני חושבת שהדמות שלי מוגדרת בעיקר באמצעות העיסוק שלה, ביחס שלה לאדמה, בהכרח הכלכלי לטבול את הידיים בבוץ, באיזו מלנכוליה הקשורה לאיבוד בעלה, במחויבויות שיש לה. אהבתי את העובדה שמדובר באישה די יבשה, וכי בבת אחת נפתח צוהר ביניהם, חלון שמגמיש אותה. שכן זו אישה המצויה על קצה של השלמה עם הגורל. הודות לגבר השונה הזה, היא חוזרת לציר העיקרי שלה ואל כוחותיה. הוא מחבר אותה שוב אל האדמה הזו. תכופות בוחרים בי לתפקידים דינמיים, ואהבתי את העובדה שאריק בחר בי לתפקיד יותר מופנם.
מה דעתה על הבחור, בהתחלה?
מוזרותו זועקת לה בפנים! זהו אדם המאלץ את האחרים להיות ב'כאן' וב'עכשיו', אך היא אינה שופטת אותו. אני אוהבת את העובדה שהיא רואה שהוא מביט בה. זה מערער אותה מעט, כי בדרך-כלל אין לה פנאי לדברים כאלה, ובכל זאת זו סיטואציה שמוצאת חן בעיניה.
מה מושך אותה אצלו?
התחת שלו! עכשיו ברצינות, היא יודעת שהיא דומה לו מבחינה מסוימת, גם אם מדובר ברגש שהיא "קברה" במידת-מה. כי כשאנו שאוהבים מישהו, אנו מזהים את עצמנו בו. מאידך, גם השוני שלו מושך אותה. היא רגישה לאיטיות שלו, ולהתבוננותו בעולם. היא חשה שהוא יכול "לרפא" אותה, אף שבתחילה היא דוחה זאת. אצל כל מי שבעל תכונות כשלו יש גם צד אפל: הוא סובל מאוד מן ההתקפים המותירים אותו מעורער ו"קשה". אבל באופן כללי מושכת אותה העובדה שהוא מרחיב את עולמה. מובן שהיא רגישה מאוד לכך שהוא עוזר לה בבית, ושהוא מסתדר כל כך טוב עם הילדים, אבל לא בגלל הדברים האלה היא מתאהבת בו. מה שחשוב לה ביותר הוא שהוא מושך מבלי שינסה להיות כזה, ומבלי לנסות להתחבב. לכן היא גם תוהה אם היא מסוגלת להגיע איתו לקשר שהוא יצר עם סביבתה המיידית.
ריאיון עם השחקן בנז'מן לאוורן
מה משך אותך בתסריט?
מן ההתחלה ראיתי כאן אפשרות לחקור דרך משחק חדשה. התייחסות לפיסוק הדיבור, למוסיקליות, לאינטונציה, וכן לקומדיה ולרגש שהדמות הזו יכולה להציע. זו הייתה הזדמנות של ממש לעבוד על עוד סוג של תפקיד ייחודי. מכיוון שאני מעריץ גדול של הקומדיה, הרגשתי שזו דרך מקורית ומיוחדת לגשת אל הז'אנר הזה. היה מעט טקסט, וכבר תוך קריאה חייכתי. מהר מאוד הזדהיתי כל כך עם פייר, שכבר לא פחדתי. מיד יכולתי לדמיין את עצמי בתפקיד הזה.
כיצד תתאר את הדמות שאתה מגלם?
בשבילי, מדובר באמן, או במשורר בעל כורחו. זה בא לו מן הרגישות, כמובן, אבל גם מן השוני שלו. יש איזה פיוט שמוקרן ממבטו, מתנועותיו, מעדינותו ומן הגמלוניות שלו, וכל אלה יוצרים כעין ליצנות. דבר זה הופך אותו לדמות מכמירת-לב המעוררת אמפתיה. הוא מושך. אני עצמי הוקסמתי ממנו, ואני מקווה שגם הקהל יוקסם מכל הצדדים שיצרו כתיבתו וחלומותיו של התסריטאי. פשטות השפה שלו, המלים שלו, צורת הדיבור שלו, הטיקים הלשוניים שלו, רגשנותו, תגובותיו, כל אלה הופכים אותו לישות מסקרנת ומרתקת.
ספר על יחסי העבודה עם וירז'יני אפירה.
היא בת-זוג נהדרת. יש בה סוג של טוב-לב ונדיבות שמהווים כמו מעטפת אידיאלית בשביל העבודה. אין תנאי עבודה טובים יותר מזה. מבחינה אנושית, הכול ברור ופשוט. חוץ מזה, היא חרוצה, ועד מהרה התחלנו לתקשר, לשוחח על הסרט ועל הדמויות שלנו. תמכנו זה בזה והיינו סולידריים עד לסוף. וגם צחקנו הרבה! היא שחקנית גדולה מאוד. היא יודעת להקשיב, יש לה כושר המצאה וכושר תגובה. כך שכל סצנה נבנתה בשניים, תוך אינטראקציה בינינו. השפענו מאוד זה על זו.
אודות הבמאי אריק בנרד:
אריק בנאר ילדי 1962, הוא תסריטאי ובמאי .
מבין התסריטים שכתב "בבילון A.D. " סרט מדע בדיוני שבוים על ידי מתייה קסוביץ,
"ל'אנטידוט" עם כריסטיאן קלבייה, "האיטלקי" קומדיה עם קד מראד, "עבודה" של הבמאית בריז'יט רואן, ושני תסריטים שכתב עם ניקולה בוקרייף,אחד מהם הוא הסרט "תוצרת צרפת", סרט שעוסק בעיתונאי החודר לקבוצה של מוסלמים קיצוניים הנשלחים לבצע פעולות טרור בפריז, סרט שאמור היה לצאת לפני פעולות הטרור בנובמבר 2015, וכמעט חזה אותן.
הוא ביים ארבעה סרטים שקדמו ל"נפלאות החשים": "חיוכו של הליצן", "קאש" בכיכובו של ז'אן דוז'דרן, סרט ההרפתקאות "600 קילו זהב טהור", ו"הגיבורים שלי"- קומדיה בכיכובה של ז'וסיאן בלסקו.
אודות ורז'יני אפירה:
שחקנית ומדבבת ילידת בלגיה. קריירת המשחק שלה החלה בשנת 2004. בת למשפחת מרצים , למדה באקדמיה הגבוהה לתיאטרון. החלה את דרכה כמנחת טלוויזיה בתוכניות בידור שונות כמו "אקדמיית הכוכבים", ובחיפוש אחרי הכוכב הבלגי הבא. היא המשיכה להגיש בטלוויזיה עד שנת 2010. את קריירת המשחק החלה בדיבוב בדמות ליז וילסון בסרטי "גארפילד". ב- 2006 דיבבה בסרט רובוטים ושיחקה על הבמה בתיאטרון בבריסל. ב- 2007 הוזמנה להשתתף בסדרת מתח בטלוויזיה הבלגית. ב- 2009 החלו להגיע התפקידים בקולנוע הצרפתי, בקומדיה "האהבה טובה יותר בשניים" לצד מנו פייה וקלוביס קורניאק. שנה אחר כך שיחקה בקומדיה הרומנטית "הצ'אנס של חיי". היא דיבבה בסרט "הוטל טרנסילבניה". ב- 2013 בחר בה מגזין הגברים Q , בגרסתו הצרפתית, כאשת השנה. באותה שנה שיחקה בקומדיה המצליחה "20 שנה הפרש". בשנת 2015 הופיעה בסרטים רבים כמו "משפחה בהחלפה", "קפריס", וב- 2016 יצאו לאקרנים מספר סרטים בהשתתפותה, "היא" של פול ורהובן, "ואחותך גם כן", "להתאהב מעל לראש" של לורן טיאר לצד ז'אן דוז'רדן ועוד.
ורז'יני היתה גם שחקנית פוקר מקצועית, היא הפסיקה להשתתף בתחרויות בשנת 2015.
אודות בנז'מן לאוורן:
למד תקשורת והשתתף כתלמיד חופשי בשיעורי משחק ונטל חלק בהפקות של כמה מן המורים הבולטים בבית הספר.
ב- 2008 החל ללמוד בקונסרבטוריון הגבוה לתיאטרון בפריז. ב- 2009 שיחק את תפקידו המקצועי הראשון בסרט טלוויזיה. ואחר כך עשה עוד כמה סרטים. החל משנת 2011 הוא שחקן קבוע בתיאטרון ה"קומדי פרנסז" היוקרתי, שם שיחק מאז מספר גדול של תפקידים.
ב- 2015 עשה את תפקידו הקולנועי הראשון בסרטה של ניקול גרסייה "יום ראשון הטוב".
מאז הופיע במספר סרטים. "נפלאות החושים" הוא תפקידו הראשי הראשון.
בתיאטרון שיחק במספר הפקות של קלאסיקות שונות, דרמות וקומדיות, ביניהן: "חלום ליל קיץ", ו"המלט" של שייקספיר, "כובע הקש האיטלקי", ו"הגברת עם רגלי הזהב" של אז'ן לביש, "פדרה" של רסין, "החולה המדומה", "המיזנטרופ" ו"דון ז'ואן" של מולייר, ו"לוקרציה בורג'ה" של הוגו, לצידו של גיום גאליין.
